וינסנט ואן גוך

..

..

..

בתחילת 1887 התנסה ואן גוך בצבע שמן דליל על מצע סופג. שיטה זו יוצרת אפקט מט ושקוף. פרי הדר על צלחת היא דוגמה לטכניקה זו, הנקראת צבע מהות.אם מסתכלים מקרוב אפשר לראות שהפרי והרקע נצבעו בקווים מקבילים.  ואן גוך השתמש במברשות הדקות ביותר שלו למטרה זו. כמה משיכות הן ברוחב פחות מחצי מילימטר...

..

..

..

..

ואן גוך השתמש שוב ושוב בנעליים כנושא לציוריו. הוא צייר את כפכפי העור האלה בעיירה סן רמי שבדרום צרפת. הוא טופל בבעיות הפסיכיאטריות שהיו לו במרפאה, ולתקופה קצרה נרתע מלצאת החוצה. עם זאת, הוא המשיך לצייר ברגע שהרגיש מספיק טוב. בתקופה זו .הוא צייר את הכפכפים האלה. הכפכפים מוצגים בתקריב, על משטח נטוי למד..

ואן גוך ביסס את הציור הזה על חיתוך עץ של האמן היפני קסאי אייזן . ואן גוך השתמש ברשת כדי להעתיק ולהגדיל את הדמות היפנית. הוא השתמש בצבעים עזים ובקווי מתאר עזים, כאילו היה חיתוך עץ.אנו יכולים לדעת שהאישה היא קורטיזנית לפי התסרוקת שלה והחגורה (אובי) שהיא לובשת, שקשורה בחזית הקימונו ולא בגב. ואן גוך..

..

הקציר בפרובאנס היה אחד מציורים רבים שצייר ואן גוך מהכפר הסובב את ארלס, ומשקף את הניסויים שלו עם אזורי צבע שטוחים וקווי מתאר עזים. הוא הבדיל את משיחות המכחול, שנראו כאן בשדה התירס החתוך הקוצני בניגוד לאזור השטוח של התירס העומד, וצבע את הציור במשיכות עבות גדולות המעניקות למישור התמונה טקסטורה...