בתחילת 1887 התנסה ואן גוך בצבע שמן דליל על מצע סופג. שיטה זו יוצרת אפקט מט ושקוף. פרי הדר על צלחת היא דוגמה לטכניקה זו, הנקראת צבע מהות.אם מסתכלים מקרוב אפשר לראות שהפרי והרקע נצבעו בקווים מקבילים. ואן גוך השתמש במברשות הדקות ביותר שלו למטרה זו. כמה משיכות הן ברוחב פחות מחצי מילימטר...
צביעת בקבוק זכוכית זה קשה. ואן גוך הפך את האתגר לקשה עוד יותר, ובחר בקנקן משוכלל וטפט דקורטיבי. זה הכרח אותו לצייר את ההשתקפויות הצבעוניות בכוס.השולחן מתחת לצלחת הלימונים מוטה כלפי מעלה. זו לא טעות, אלא בחירה. ואן גוך ניסה טכניקת פרספקטיבה שלמד מחיתוכי עץ יפניים. האלכסונים החזקים שלהם ריתקו אותו..